מאת: קורל בראל
מי מאתנו לא קם יום אחד והחליט שהוא מחולל שינוי ביופי החיצוני שלו? מי מאיתנו חושב שהוא מושלם ואין לו מה לתקן? כמעט ואף אחד. גם אני, כמו רבים אחרים קמה לפעמים על "צד שמאל" ומתחילה למנות את "הפאקים" שיש בי. ואז אותם הבטחות כמו תמיד, אני אתחיל להתאפר, אלך לקוסמטיקאית כל שבוע, אקנה מכשירי טיפוח טובים וחדישים יותר והרשימה אינה נגמרת. תחושת תסכול מתחילה להעיק עליי. פתאום גם הגוף והשיער שלי לא מוצאים חן בעיני וכל דבר שרק יכול להפריע מפריע. לעיתים אני יושבת מתוסכלת ומסתכלת שעות על גבי שעות במראה בתקווה להצליח לשנות משהו. ולעיתים אני פשוט משלימה עם המצב.
לא משנה כמה יגידו לי שאני יפה ומי יגיד לי שאני יפה תמיד ההרגשה הפנימית שלי היא שאני לא.
כמובן שיש ימים הפוכים לגמרי, יש ימים שפתאום אני מרגישה זוהרת ויפה, פתאום פחות דברים מפריעים לי. זה קורה בעיקר כשהמון אנשים מחמיאים לי. פתאום תחושת הביטחון שלי עולה ואני מרגישה בעננים. אני מרגישה שתמיד יש לי עוד ועוד מה לשפר. אני מתחילה מהדבר הקטן ביותר והשאיפה שלי היא להתקדם כמה שיותר, להעלים את כל ה"פאקים" לגמרי. כדי לפתור את הבעיה לא חייב לעבור אלפי ניתוחים ומתיחות.
אז איך פותרים את הבעיה המטרידה הזאת שמעסיקה אנשים רבים בחיי היום יום?
אין פתרון ברור לנושא. סביר להניח שחלק מהאנשים בכל זאת יבחרו לנתח את עצמם אך חלק גדול מהאנשים ימשיכו להיות הפכפכים בקשר למראה שלהם, פעם יאהבו את איך שהם נראים ובפעם אחרת בכלל לא. אז מה עליהם לעשות? להיות בטוחים בעצמם שהם יפים ולשדר זאת לכולם. ככה הם למעשה מבליטים את החוזקות שלהם ומעלימים את החולשות. הרי יופי הוא תחושה עצמית שנבנית אצל כל אחד ואחד וכמובן שהוא תלוי בעיני המתבונן. אז גם אם את/ה חושבים שאתם לא כל כך יפים אין לכם מה לדאוג כי בשביל מישהו אחר אתם מסמלים את שיא היופי. ומי יודע אולי בעתיד תהפכו לדוגמנים או משהו בסגנון.
